שאולי לב וגידי בשן יצאו בפברואר האחרון למסע חוצה נגב על השביל שלנו , אליהם הצטרף גם אייל פוגל וכולם חזרו בכדי לספר לנו את חוויותיהם מההרפתקאה שיכרו לכל החיים. הנה הכתבה: 

רכיבת שטח רצופה ונינוחה על שביל ישראל לאופניים ממצפה רמון לאילת

תקציר:

מועד: 29.1.2017 עד 4.2.217 – 7 ימים ברצף

מי? 2 רוכבים בגילאים 60 ו 65 (גידי בשן ושאולי לב) – החל מהיום החמישי הצטרף איל פוגל

לוגיסטיקה: לינה במקומות מוסדרים, רכיבה ללא ציוד שינה, הציוד הוקפץ ע"י חברים ונותני שירות מקומיים

תנאי מזג אוויר: אידיאלים מבחינת רוחות וללא גשם

אופניים: אופני שטח טובים קוטר גלגל 29"

טבלת מסלול זמנים ומרחקים:

יומן מסע:

שנינו רוכבי שטח עם נסיון. ב 2011 רכבתי את שביל ישראל, עוד בטרם החלה בנית השביל. ב 2014 התחלתי רכיבה בחרמון מתוך כוונה לרכב את השביל מידי חודש בסופי שבוע. איתי רכבה חבורת חברים אך הנסיבות לא אפשרו השלמת הפרויקט.

מאז שהושלם השביל ממצפה רמון לאילת, קינן בי הרעיון לבצע את הרכיבה ברצף של 7 ימים זה נסיון חדש עבורי.

יום 1: ממצפה רמון לחאן בארות:

ערב קודם לרכיבה ירד שלג בהר רמון. הטמפרטורות היו נמוכות מאד. ואפילו השמש נאבקה לחמם את הארץ הקפואה.

התרגשות גדולה של חלום שמתגשם, של פרפורי התחלה המהולה בחששות קלים הנובעים מגודל האתגר.

התחלנו ב 10:00 בידיעה שמסלול היום הראשון הוא לא ארוך. הרכיבה זרמה יפה, הסלעים לא היו רטובים והכל היה נינוח עד ש....הגענו לשפת המכתש אחרי סינגל נחל חווה ומסתבר שהמצלמה (ידידה חשובה במסע כזה...) לא בנמצא. לא היססתי וחזרה רכבתי בעוד גידי נשאר לשמור על התרמיל ולהכין תה מפשיר. את "הידידה" על השביל מצאתי כ 6 ק"מ מאחור. אני שמח שלא ויתרתי, אפילו ש"היום הקצר" של 38 ק"מ הפך ל 50 ק"מ – וזה כבר אתגר לא קטן ליום ראשון של רכיבה.

בהמשך הדרך לא ויתרנו על גיחה למצד מחמל. שווה את המאמץ.

הטיפוס לראש מעלה נח זורם יפה. רכבנו לאט ובזהירות את הירידה של מעלה נח עד לסינגל שביל ישראל לאופניים. כאן התחילה חגיגת חושים צבעונית שהועצמה על ידי השמש הנוטה מערבה. הסינגל זורם וחלק וזה מרנין את הלב. אפילו הסיום ברכיבה על דרך צינור הנפט לא מקשה. הגענו שמחים אם כי רגלי בהחלט הביעו אומר על המאמץ הלא צפוי אליו נדרשו.

הסינגל היוצא ממעלה נח: 

חאן בארות מאפשר מקלחת חמה ומאהל מאובזר. פוגשים עוד זוג רוכבים על השביל. אחוות שותפי דרך.

יום 2: מחאן בארות לצופר:

שמש מחייכת והבוקר עדיין קר. חיות הלילה חגגו על פחי האשפה ושקיות המזון, המתחם נראה פרוע! התארגנות חלקה ועטופי לבוש חם יוצאים לדרך. ההתחלה על דרכי רכב רחבות ונוחות, שלל צבעים ומראות בירידה לנחל נקרות. נכנסים לנחל ולסינגל שנבנה על שתי גדותיו. זכורה לי הרכיבה בנחל ב 2011 עת חבורה שלמה התפזרה לכל רוחב הנחל בניסיון נואש לחמוק מה"דשדש". הפעם זה אחרת. אי אפשר שלא להתפעל מחוכמת בוני השביל שהשכילו למצוא מדפים יציבים. אומנם יש לחצות את הערוץ המדושדש, אך זה שווה את המאמץ שכן מעבר מחכה שביל יפה ונח. לשמחתי השותף לרכיבה הוא גידי בשן שיש לו נסיון רב בבניית שבילי אופניים ביערות קק"ל. גידי מוסיף נקודות מבט והתרשמות מקצועית וזה מוסיף הרבה לחוויה.

הרכיבה מהנה ועד מהרה מגיעים לבור נקרות. מגיחים מהשביל דרומה למבנה משוחזר ויפה של בור נקרות היבש.

עוד רכיבה על הגדה הדרומית מביאה אותנו לצומת הפניה להר משא דרך נחל אבוס ולמצד קצרה.

דרך נוחה בשיפוע מתון עד לעליה התלולה למצד. הנוף משתנה ואנו מוקפים אבני צור כהות. עוברים לרכיבה על סינגל בנוי העולה במתינות יחסית אל רכס מצד קצרה. יש בעליה תלילות מסוימת ולא נורא אם הולכים רגלית כמה מטרים.

ממצד קצרה ירידה ארוכה, דרך נחל קצרה עם מעט דשדש אך לא כזה שעוצר רכיבה. הדרך ממשיכה בנחל והסינגל שהכינו לנו יוצא שמאלה וצפונה בעליה אל הרכס בו מחכה "מגלשה".

הרי אדום מנגד וסינגל רך ונעים מוליך אותנו בבטחה את מואה. מכאן רוכבים עוד 3 ק"מ לצופר כדי להתארח בבית של חבר.

יום 3: ממואה לפראן:

הערבה מחממת את הגוף ואת הנפש. היום השלישי הוא יום של תפנית (כך זה במסעות של מעל 3 ימים). חוזרים למואה. שלט המבואה ואבן הדרך המוכרת מקבלים את פנינו. הדרך רחבה לאורך ציר המעיינות עד לנחל עשוש. נכנסים לנחל צופר ולסינגל צוקים המטפס לאיטו לרמת צופר. שביל נח, עליה מתונה המביאה אותנו לפרשת המים. מכאן ירידה נעימה לעץ השיטה שמארח אותנו לארוחת בוקר-צהרים. 

ההמשך חובר לציר המעינות וגולש לנחל פראן ולישוב פראן. אפילו העקיפה ממערב ומדרום למושב, למרגלות גבעות עשת, מוסיפה נופך ומביאה את הרוכב ל"חצר האחורית" של פראן, שדווקה יש מה להתגאות ב"חצר אחורית" זו. חאן אבירן. ג'קוזי נעים ותנאים טובים לא נתקלים בהתנגדות כלשהי מגוף עייף אך מרוצה.

אנו מברכים על ההחלטה לותר על לינה "לאור כוכבים" שכן השמיים מעוננים וגשם יקל יורד לפנות בוקר. יחי הגמישות הממוססת קיבעון.

יום 4: מפראן ליהל:

יום אפור מקדם את פנינו. יוצאים ליום הרביעי. רצף שלא חווינו שנינו מעולם. יום זה מזמן לנו הפתעה נעימה. חשבתי לתומי כי הרכיבה לאורך כביש הערבה תהיה משעממת וארוכה. לא כך היה. הרכיבה היא על דרך רחבה, רובה לאורך קו מים שהושקע רבות לטשטש את עבודות העפר לאורכו. התוצאה: מרחבים עצומים שטוחים – זה פותח את הנפש. ורוכבים מ"שטוצר" אחד לשני. מה שטוב הוא: לא שומעים מכוניות (גם אם רואים אותן מרחוק). מודה שזה הפתיע ושימח אותי. הכרתי את החלק הזה של הערבה רק מחלון מכונית דוהרת. זה כל כך שונה שאתה על אופניים ומדווש דרכך אל האינסוף.

אנו בעליה מאד מאד מתונה אל קו פרשת המים בין הערבה לבין המלחות ומפרץ אילת. היעד: שלוחת נוצה, אך זו מסתבר מאד חמקמקה. כך גם לטוב הזה היה סוף וזה נמצא בתחילה במטעי חוות הרנדאל ואח"כ באבן הגבול עם ירדן. יש משהו מיוחד ברכיבה על גבול מדינה (ללא אבטחה!!). חולפים במטעי התמרים של קיבוץ יהל ובשעת צהריים נכנסים בשערי הקיבוץ לבית הארחה נעים.

בשעת ערב מצטרף אלינו איל, הצלע השלישית, שמגיע באוטובוס עם תיק ואופניים. גם זו חוויה.

יום 5: מיהל לשחרות:

לפנינו יום ארוך שהוא חיבור של 2 מקטעי השביל. לוקחים את האתגר ברצינות וכבר ב 07:00 בקור עז יוצאים לדרך. ההתחלה בשדות קיבוץ יהל ומטעי התמרים בהם ביקרנו אתמול. ההמשך בדרך כורכר "קורדרוי" הצמודה לכביש הערבה. זה ממחיש עוד יותר כמה יפה הדרך אתמול ששומרת על מרחק מהכביש הסואן. הקור מדהיר אותנו עד המעבר מתחת לכביש 90 בכניסה לנחל קטורה.

עולים על סינגל "חרוץ" שמפלס דרכו בין אבנים וסלעים ומקדם אותנו ברהיטות אל המעלה "ההרואי" לפני המפל של נחל קטורה. מנוחה קלה, תזונה בריאה, כוס תה מחממת ונערכים למעלה. סוג של שקט מתוח לפני משימה. טוב שאני סלחן לעצמי. זה היום החמישי, הגוף עבד קשה ואני לא דורש ממנו את שיתנקם בי בהמשך. וכך צעד אחר צעד, עולה ומעלה את האופניים. מודה למי שטרח להכין "משטח הולכה" לצד המדרגות. 20 דקות והמעלה נגמר. תחושה משולבת של שימחה וקצת "חבל" שנגמר כל כך מהר. לא מתעצלים ועולים רגלית לגבעה הסמוכה לשביל כדי לתצפת על הערבה ועל הרי אדום ממזרח. ממשיכים ברכיבה איטית על משטחי סלעים וברגע של חוסר תשומת לב,  נתקע לו הגלגל הקדמי בגומחה ועד מהירה אני בסלטה קדמית מרהיבה מוצא עצמי נפרד מהאופניים בגלגול מושלם שמאפשר קימה ללא פגע מול עיניו המשתאות ודואגות של איל שהיה מאחורי.

לא יודע אם זה מזל או משהו אחר, אבל זוכר לברך על התוצאה: אין כל פגיעה.

ממשיכים לעץ השיטה ומשם רגלית הולכים לראש המפל של נחל קטורה. נוף מרהיב ועוצמת טבע רבה. שווה לסטות וללכת רגלית למקום מיוחד זה. מכאן ממשיכים לאורך גדר נאות סמדר אל הפונדק המפנק. ארוחה טעימה, שתיה טובה ואין ספק שזו עצירה מטעינה.

מכאן ממשיכים על סינגל מופלא שחוצה באבירות את חולות כסוי. המעלה הבנוי הוא לא פחות מ"יצירת אומן", גם בתכנון גם בביצוע. העליה בו מפרגנת לרוכב ומאפשרת לו לנשום להנות ולהגיע למעלה מחייך. הירידה מדיונות החול היפות זורמת מאד ומרחיבה לבב ונפש. חולפים על פני חניוני חולות כסוי עד לכביש המוביל לשחרות. קטע קצר על הכביש עד לפתח נחל יתרו איתו עולים מזרחה עד לשפת המצוק הצופה לערבה. מקבלים  גמול ראוי למאמץ. נוף מרהיב של גרופית ויוטבתה, שעת אחר הצהריים מאדימה את הרי אדום. נפשנו צוהלת ללא עכבה. מנוחה נאותה וממשיכים על הסינגל הנושק לקצה המצוק וגולש ברהיטות זורמת אלי חאן "רוכבי הגמלים" שהוקם עבור השביליסטים.  הפתעה נעימה: מקלחת חמה, כירת גז טובה, תאורת לד רכה ואוהל נעים שמגן עלינו בהצלחה מהקור הגדול ששורר בחוץ. יש בנו סיפוק גדול וגם עייפות מצטברת. הולכים לישון מוקדם לקראת עוד יום מאתגר.

יום 6: משחרות לבאר אורה:

אתה קם בבוקר ופוסע לעבר ברז המים. פותח ו..כלום!!! המים קפאו בצינור. לאט לאט מתחיל טפטוף וזה ממלא את בקבוקי המים. יוצאים לעוד יום ארוך. רכיבה בסינגל עם שמיים כחולים ושמש שלא ממש מצליחה עדיין לחמם. הסינגל מביא אותנו שוב לשפת המצוק דרומית לשחרות ומשם ירידה מהירה לאורך נחל זוגן עד בקעת עובדה. רק שם מפשירים תוך כדי רכיבה על דרך רכב דרומה לכוון באר מילחן. לא קטע מרגש, טוב שהדשדש לא קטלני. למזלנו אין רוח נגדית.  פוגשים בדרך זוג אב ובנו מהולנד שהולכים את שביל ישראל. עוד יבוא היום ונראה רוכבים אירופאיים על שביל ישראל לאופניים. המפגשים מרתקים אפילו שהם חטופים.

סינגל בנוי מעלה אותנו לאוכף של הר ברך עם נחל בוטם. טיפוס לא קל לגוף עייף. יורדים רגלית בזהירות את המעלה ובנחל בוטם מגיחים מזרחה לתצפית מרהיבה על מכתש תמנע. הנשימה נעתקת והמראה מלא הוד והדר. שקט מסביב, הטבע בעוצמה גדולה. לפתע מגיעה חבורת רוכבים בהובלת יוני מ"סמר בייק". משאירים להם את הזירה וממשיכים בסינגל זורם עד תחתית מעלה סיירים ומשם לגבי עתק (אין מים). ההמשך זורם לאורך נחל עתק ונחל רחם. גידי נזכר שסיור שעשה במקום בהיותו בן 4 עם אביו ששירת באילת. בחרנו שלא להצפין למכתש תימנע ושמחנו על האפשרות להתארח ב"תמר במדבר" של משפחת תמרי החביבה שהשכילה להמיר חניית רכב לבית צנוע מינימליסטי אך מספק. זכינו לארוחה עשירה בכמות וטעמים ומהר הלכנו לישון עייפים ומאד מרוצים.

יום 7: מבאר אורה לאילת:

היום האחרון. הדרך מבאר אורה לאילת עוברת בשיפולי הרי אילת. שוב הפתעה. מגוון צבעים וסוגי סלע, נופים משתנים. זה לא משעמם כמו שחששתי. לראשונה במסע זה הופיעו אגלי זיעה על המצח. מתמודדים בעליות ומחייכים בירידות. רוח צפונית חזקה ממחישה כמה ברי מזל אנו שהיא בגבנו. חולפים ליד עמודי עמרם ומגיעים לקניון שחורת. כאן עליה מתונה שהדשדש מקשה לרכב אותה. אך גם קטע זה מסתיים והירידה בנחל רודד בואכה נחל נטפים היא מהירה ויפה.

להר שחמון ול"לונה פארק" שלו אנו מגיעים קצת עייפים. מי שטרח והביא שולחן עם דגל ישראל, עשה מעשה שמשמח רוכבים כמונו. אילת פרוסה מתחתינו, הים הכחול  עם מפרשיות  משווה מראה פסטוראלי ומרגיע. שמחים להגיע. מתענגים על רגעי חסד מיוחדים של שמחה וסיפוק.

נשאר לסיים. רוכבים בערוץ נחל שלמה אך זה הופך לסחוף ללא שביל. יוצאים מהערוץ צפונה ובשולי וילות מפוארות עם בריכות שחיה פרטיות, גולשים לכביש הראשי ליד בסיס חיל הים. עוד קצת על המדרכה ומגיעים לשלט המבואה שמברך אותנו על הגעתנו. יש סיבה לברכה.

גידי לא מוותר על ההזדמנות ומגשים חלום קטן של שחיה במימי מפרץ אילת בסיום הרכיבה.

שבת מחפשים דרך לפנק את עצמנו אך המולת העיר מרתיעה את מי שחווה את שקט המדבר.

סיכום:

איך מסכמים מסע שכזה?

חלום שהתגשם. שבעה ימי רכיבה עם אפס תקלות מכניות, שתים וחצי התהפכויות שלא גרמו כל נזק משמעותי, שפע של מראות מגוונים, סינגלים שפרצו לחבלי ארץ מבודדים, מזג אוויר שעבד לטובתינו, שקט יפה ורגוע, שיחות נפש בין חברים, אוכל מעשה ידנו וגם של אחרים.

התחושה בסיום היא שילוב מענין של:

הישג: לרכב 7 ימים ברצף בעומס פיסי לא קטן.

סיפוק: על הגשמת חלום

שימחה: על שיכולנו, שהצליח, שלא הייתה תקלה משמעותית

גאווה: יכולנו. עשינו זאת עם חיוך וללא סבל

הוקרה: ליוזמי, מתכנני ובוני השביל המופלא הזה והלל זוסמן בראשם

תקווה: שיהיו עוד רבים שיזכו לחוויה טובה ומחזקת – ישראלים וגם זרים.

רצון: שמפעל בנית השביל ימשיך ויסתיים ונזכה לרכב לכל אורכו במהירה בימינו

דבר אחד קטן לכל יום רכיבה........

והמסע לא תם, גם אם בשבילים אחרים נרכב, החוויה הזו מלווה אותנו.