רכיבה מדברית היא לא סתם "עוד רכיבה". המדבר הוא מקום קסום ומרתק למי שמוכן אליו. הוא יכול להיות גם אזור מסוכן ומאיים לאלו שיחליטו לקפוץ לביקור מבלי להתכונן ולהבין. הכל תלוי בגישה עימה תגיעו.

זהו אזור שבו הימים יכולים להיות לוהטים והלילות קפואים. הצל בו מועט ומקורות המים דלים. תוואי הקרקע דורש תשומת לב. הוא בדרך כלל סלעי, חצצי או חולי. תוסיפו לכך מורדות ומעלות ותקבלו תמהיל מאתגר של רכיבה אינטנסיבית למדי. במדבר, כמו כל מקום אחר בטבע ישנם בעלי חיים. אמנם לא סביר שנשר יעקוץ אתכם אבל רמסים בעלי 6-8 רגליים, דווקא כן. לא צריך להרתע. צריך לדעת. כשיודעים - נזהרים והכל עובר בסדר.

כעת כבר הבנתם שרכיבה במקטעי שביל ישראל לאופניים באזור המדברי נושאים אופי של 'מסע' יותר מאשר 'עוד סתם טיול' ליד הבית . מדובר בתנועה בתאי שטח מרוחקים, באקלים שבעונות מסוימות אינו מסביר פנים ומצע דרך שמאתגר אתכם ואת מכלולי האופניים השונים.המסע במדבר מספק אתגרים מגוונים. לצד האתגר הפיזי ויכולת הרכיבה הטכנית תפגשו, סביר להניח, גם אתגר לאישיות שכן זוהי רכיבה בסביבה מנותקת וקשוחה ולכן אין ספק שלכל חווית הרכיבה תתווסף גם חויה מעצימה.

איך נערכים למסע המיוחד הזה?

ראשית, קחו בחשבון שברוב המקטעים תרכבו עם מי שבאתם איתו. הסיכוי לפגוש רוכבים נוספים על השביל אינו גבוה בחלק מהמקטעים. לכן כדאי להצטייד כראוי ולהיות מסוגלים לעזור לעצמיכם כמה שיותר, בעת הצורך. כאן נציע לא להצטייד בהיסטריה. זה לא מסע לסהרה. צריך להתכונן לתקלות סבירות. אתם חייבים להניח שסטטיסטית, ישנן תקלות שהסיכוי שיפקדו אתכם הוא נמוך.

עם מי ומתי כדאי לרכוב ?

לשאלה הראשונה אין לי מרשם קסמים אבל יש כלל אחד ברור - לא לבד! כבר כתבו, דנו וטחנו את הנושא עד דק. אין טעם להרחיב. למי שלא משוכנע יש את הסרט הידוע 127 שעות. באשר למתי לרכוב זה כבר מאוד תלוי בכם. בעקרון, המקטעים הדרומיים (מבאר שבע דרומה) הם המרהיבים והמהנים ביותר לרכיבה בחורף ובאביב. בסתיו כבר פחות נעים (וגם הכל צהוב ויבש) ובקיץ - גיהינום.

כמה דגשים:

רכיבה מדברית בקיץ מחייבת המנעות מפעילות החל משעות הבוקר המאוחרות ועד אחרי הצהרים. בקיצור, כדי להנות משעות קרירות ורכיבה שאינה מיוסרת - כנראה שתעירו את השועלים. בחורף ולעיתים גם בעונות המעבר יש להקפיד על מספר כללים:
רכיבה מיד אחרי הגשם - עלולה ליצר בעיות החלקה. יש להקפיד לרכוב על השביל משום שחריגה ממנו תותיר חריצי צמיגים עמוקים (מפגע אקולוגי ונופי)
שטפונות -בעונות הללו קיים סביר לשטפונות פתע. הקפידו להתעדכן בתחזית מזג האויר לפני היציאה לשטח וגם במהלך ההפסקות שתעשו במהלך הרכיבה

מאין אתה בא ולאן אתה הולך…

תכננו כמה שיותר. עד כמה שהדבר ישמע לכם מוזר, תכנון מפורט יאפשר לכם את הגמישות המקסימלית לבצע שינויים.ריכזנו עבורכם את מירב הידע באתר ובמפות הדינמיות. אנו מציעים להתעכב וללמוד את השימוש בהם.

שימו לב לכמה נקודות:

תכננו מרחק שיבטיח שתגיעו לפחות שעה (רצוי יותר) לפני רדת השמש לנקודת הלינה/ סיום. קחו בחשבון "זמן תקלות", טעויות ניווט עיכוב בנקודות ענין וכו'. שביל ישראל לאופניים הוא כיווני ברובו. הכיוון הכללי לרכיבה בו היא מצפון לדרום. נסו לא לשנות.
אין לנוע בלילה. זה מסוכן יותר וברוב המקטעים - לא חוקי. השביל עובר בתחום שמורות טבט ובהם אסורה התנועה בשעות הלילה!

שימו שמן, שימו מים…

מבחינת ציוד, אתם בטוח מכירים את הנוהל . מי שרוצה בכל זאת, ימצא את רשימת המצאי כאן (קישור למאמר "ציוד לדרך"). בגדול, יהיה עליכם ציוד מיגון, מים, אוכל (כולל חטיפי אנרגיה), כלים וחלקי חילוף לטיפול באופניים, ציוד השרדות.

יצאנו לדרך...

אתם במסע קטן. טיול. לא במירוץ! כאן נכון ונבון יהיה לנקוט ב'כלכלת אנרגיה'. במילים פשוטות, רכיבה בקצב מתון ורגוע עד שתתחממו. זה אומר משהו כמו 3-4 ק"מ. תנו לגוף, למפרקים ולשרירים לעבוד קצת. בהמשך נסו לשמור על קצב שתוכלו להתמיד בו לאורך זמן והימנעו מדיווש מאומץ לאורך זמן שכן אינכם יודעים מתי תצטרכו את ה"אקסטרא כח". אולי מחכה עליה קשה בדרך? אולי תיאלצו לסחוב את האופניים כברת דרך? אולי תקלה ממושכת תכניס אתכם ללילה? לכו תדעו.

תוואי השביל מורכב מקטעים ארוכים של רכיבה מונוטונית משובצים בקטעים טכנים קצרים. מומלץ שתאמצו את הכלל השחוק "אם יש ספק - אין ספק" ואל תקחו סיכונים מיותרים. היכן שקיים ספק או חשש - רדו מהאוכף והוליכו את האופניים רגלית. הכלל תקף שבעתיים למי שרוכב לבד. באזור נידח מעין זה לא תרצו לשכב חבולים ולחכות לחילוץ.

אבל איך אמר חכם פולני...כל אחד יעשה בסוף מה שיבין…

הניווט בשטח

השביל נראה היטב ומשולט בתשומת לב רבה. לאורך השביל תמצאו את הסימון הצבוע את שלטי המבואה, את עמודי הסימון וכמובן את שלטי המבטאה עמוסי תוכן, בכניסה למקטעים. 

עמודי הסימון הם עמודי בטון עגולים שמוצבים לאורך המקטע במרווחים של 5 - 10 ק"מ. כל עמוד מכיל מידע באשר למיקומכם: שם המקטע, האורך הכולל וכמה מרחק עשיתם עד כה.מיקום העמודים מופיע גם במפות הדינמיות באתר ויאפשרו לכם לתכנן נקודות בקרה לעצמכם או נקודות תיאום וחבירה בשטח.

כשהתכוננתם למסע דאגתם להצטייד במפות וסביר להניח שאף הורדתם קבצי ניווט מוקלטים למכשיר הניווט שלכם. עד כאן בחוכמה רבה. עכשיו נותר להמשיך ולנווט בתבונה.שימו לב. לעיתים קורה שהסימון בשטח אינו תואם את המפות או את קבצי ההקלטה. זה יכול לקרות מסיבות רבות. לכן: או שהסימון נעלם הסימון בשטח הוא שקובע. התנהלו לפיו בלבד!

דווחו לנו. הן לגבי טעויות והן לגבי מקומות שהוספת שילוט תועיל בהם. תוכלו לעשות כן אם תכתבו לנו או תדווחו באמצעות הטופס המקוון

מי שלא לשותה לא משתין…

שתיה מרובה חשובה מאוד. כאן אין משחקים.
שימוש ב"שלוקר" (שקית עם צינור שתיה בתוך התרמיל) הוא הדבר הנבון, הנכון והיעיל ביותר.
לשתות, לשתות, לשתות. כל הזמן בלגימות קצרות. לא לחכות שעה כדי לגמוע חצי ליטר בבת אחת - זה לא יעיל ולא בריא.
איך תוודאו שאתם שותים נכון?
אם אתם עוצרים לפיפי אחת לשעה - שעתיים ואם מה שיוצא הוא שקוף או כמעט שקוף - אתם בסדר.
תזכרו:
פיפי שקוף - אתה אלוף
פיפי צהוב - מצבך לא טוב
פיפי כתום - מצבך איום

כמה מים לקחת?

מאוד תלוי בעונה בשנה. ברכיבה מדברית ובתנאי חום אופיינים בערך ליטר מים לכל 10 ק"מ.

"תדלוק" במקרה הצורך

לא נחדש אם נספר לכם שמים במדבר אינם מצרך מצוי. אם אתם במצוקת מים תגלו שאף סלע לא ישחרר לכם 'שלוק' אם תכו בו (ואתם גם לא משה). לכן, עדיף לחפש מקורות אחרים. למשל, בתי עלמין יהודים. בפתחו של כל מתחם כזה מצוי ברז מים חיים. אם אין בנמצא בית עלמין שכזה, תוכלו לנסות לאתר מקור מים טבעי - בור, באר או גב מים. הסיכוי למים הולך ופוחת ככל שמתרחקים מהחורף וככל שהמקווה רדוד יותר וקרוב לפני השטח. שימוש במים ממקורות אלו מחייב סינון פיזי וחיטוי כימי. אמצעים אלו ניתן לרכוש בחנויות מטיילים או בבתי מרקחת.
שימו לב!! התרשמו מריח המים, מצבעם, האם יש בהם חלזונות שחורים (זה טוב), ודאו כי במעלה הזרם או בסביבה הקרובה אין גללי בעלי חיים...

מקורות מים נוספים תוכלו למצוא בישובים, תחנות דלק,חאנים. רובם לא על תוואי השביל וידרשו סטיה קלה מהנתיב. כל מקורות המים שידועים לנו לאורך השביל, מופו עבורכם במפות.

תרבחו ותסעדו

במהלך רכיבה של כמה עשרות ק"מ ולא מעט שעות, מצאתי שכלכלת האוכל הנכונה היא עצירה לכמה דקות על כל שעת רכיבה. תוכלו בעצמכם להרגיש שהגיע הזמן לנגיסה קטנה כשהרכיבה תהיה פחות מהנה ותהיו פחות נלהבים. זה סימן לירידת סוכר. מה לאכול? בננה, כמה עוגיות או פירות יבשים. כל דבר שיש בו אנרגיה ויסתום קצת את הקיבה. גם חצי כריך בא בחשבון. רק אל תעמיסו יותר מדי. יהיו לכם עוד 4-5 תחנות כאלה במשך היום.

עשו הפסקה אחת ארוכה יותר קצת אחרי מחצית הרכיבה המתוכננת. זה יעשה טוב לרגליים, לשרירים וגם לקישורים החברתיים שלכם (אם אתם רוכבים בחבורה).
הפסקה של עשרים דקות תעשה פלאים. זה הזמן לקפה טוב ואיזה סנדביץ' בריא.

עצרתם להפסקה? שימו לב

עצי שיטה הם השמשיות של המדבר. אמנם לא תמצאו עובד זר שמתרוצץ לגבות 10 שקלים שם אבל קוצים חדים, קרציות ושאר רמסים - דווקא כן עלולים להתרוצץ בצל.

אל תרכבו מתחת לעץ. רדו מהאופניים והוליכו אתן. הקוצים של העץ גרועים ממסמרים!

הקפידו לתלות את התיקים וכל מה שנושר מכם - על האופניים ולא להניח על הקרקע.

נסו להתאפק ולא להתפרס על הקרקע. תתפלאו באיזו מהירות תרוץ אליכם קרצית-מירוץ רעבה. סימני בקר או מרעה הם בהחלט סימן לקיומן של הקרציות בסביבה.

יש קליטה ? תנו סימן חיים.

ההפסקה היא מקום נהדר לשדר לחמ"ל המודאג בבית היכן אתם ומה מצבכם.
כדי להמנע מחפירות ממושכות בטלפון או מחלילה לקבל רשימת מטלות עוד לפני שהתחלתם בכלל לחזור הביתה, תוכלו לדווח מיקום גם בסמס או בוואטסאפ

רכבו לשלום וחזרו בשלום.
נועם עציוני , חבר מתנדב בצוות שביל ישראל לאופניים