כשתרכבו לאורך השביל הסתכלו סביב. נסו לשים עצמכם מאחורי שולחן התכנון ולשאול את עצמכם - בין מה למה יחבר השביל? מי ירכוב בו? מה חשוב שהרכיבה בו תשיג? איפה הייתם מעבירים את התוואי? האם זו האפשרות היחידה ? האם היא זו שנכונה? היפה? 

די ברור הוא שהמשימה אינה קלה. מלאכת תכנון תוואי של מקטע דורשת התחשבות במגבלות הטופוגרפיה, המרחק, השגת האפקט הרצוי של הרכיבה בו וכמובן, התחשבות בשימושים אחרים שבקרקעות שבו הוא יעבור.

שביל ישראל לאופניים מתוכנן בצורה מקטעית . כל מקטע מתוכנן בצורה מפורטת על בסיס התוואי הרעיוני שהוגדר באופן סכמטי בתחילת הפרויקט. תוואי שהוגדר המטרה להשיג את המטרות שלשמו הוא קם

תכנון מקטע מתחיל באיסוף חומר רקע וניתוחו. התוצאה תספק לנו מספר "מסדרונות" שמתאימים למעבר השביל בהם. זהו שלב שמתבצע במשרד ועיקרו הוא חקר מפות טופוגרפיות, מיפוי אתרים בעלי עניין, בדיקת תכניות בינוי ופיתוח (תכניות מתאר שונות) ומיפוי מגבלות שימוש ידועות כמו למשל שטחי אש, שמורות טבע, אתרי ארכיאולוגיה ועוד.

לאחר שגובשו החלופות העקרוניות אנו יוצאים לסדרת סיורים כדי להכיר את תא השטח מ"יד ראשונה".הסיורים מסייעים לנו להתרשם מתנאי השטח, הטופוגרפיה, התכסית, מגוון הנופים שבו ובעיקר מסייעת להכיר את נקודות חוזקה של המקטע - מה מיוחד בו ומה ייחד את הרכיבה לאורכו. בסיורים משתתף האדריכל ובונה שבילים מקצועי (כן, יש דבר כזה).

השלב הבא הוא שלב שיתוף הציבור. זהו ההליך המרתק ביותר בשלב התכנון. כאן ניתנת במה למתכנן השביל להציג את החלופות ולשמוע את הצעותיהם ותגובותיהם של התושבים, הרוכבים ובעלי עניין אחרים.הצעותיהם והערותיהם של הרוכבים, בעיקר המקומיים, תמיד נמצאו כבעלי ערך רב וסייעו למקד את מאמצי התכנון כך שיתנו מענה נכון ומדויק לרוכבים המקומיים ולרוכבים אורחים שיגיעו לרכוב באזור.

אחד המפגשים המרתקים היו במועדון בישוב צופר. במהלך הצגת התכנית, ביקשנו את דעתם ואת שיתוף הידע של הרוכבים המקומיים. אלו, בחשש רב, נאותו לספר על השבילים הסודיים בהם הם רוכבים סביב הישוב (וזאת על אף נוכחותו של פקח רט"ג באולם). שיתוף הידע הראוי לציון הזה הפך שימש לתכנון תוואי "סינגל צוקים" ולאחד מאירועי ההתנדבות הגדולים לצורך בנייתו.

המפגש המרתק עם הקהילה המקומית ושיתוף הציבור מסייעים לנו לחדד את התמונה. בעקבות המפגשים אנו יוצאים לסיור נוסף כדי לאמת, לבחון ולקבל רעיונות לשינוי התוואי הראשוני.

בתום שלב זה אנו בדרך כלל חוזרים הביתה עם 2-3 חלופות אפשרויות לתוואי השביל. כל אחת עם נקודות חוזקה וחולשה. האחת יכולה להיות דרך נופית אך כרוכה בעלות גבוהה להכשרתה, השניה תספק רכיבה זורמת אך חסרת נופים והשלישית יפה ומהנה אך עוברת תחומי שטחי אש שדורשים את שיתוף הפעולה של הצבא.

כאן מתחיל מסע תיאומים ארוך שמשלב את כלל הגורמים שקשורים בתא השטח. זה כולל את רשות הטבע והגנים, המועצות האזוריות, הצבא, אקולוגים, רשות העתיקות ואחרים.הפרמטרים השונים משוקללים ועל פיהם נבחנת דרך הפעולה הנכונה והרצויה שתסייע לקדם את ביצוע השביל בתוואי המתאים ביותר ובזמן הקצר ביותר.

מעבר משלב זה לשלב התכנון המפורט מציין את תחילת דרכו הארוכה של השביל לאוויר העולם.

כעת נכנסים לפעולה האדריכל ובונה השבילים. הם יקבעו את התוואי המדויק, יכינו את התכניות המפורטות ויגדירו את מיקום האלמנטים החשובים ביסוד השביל - טרסות, גשרים, ברמים, חפירות ומלויים. בתום שלב זה נדע כמה יעלה לנו השביל ובהתאם נערך לביצועו.

ביצוע בנית השביל תעשה כעת על ידי בונה שבילים מקצועי שיזכה במכרז. בונה השבילים יצטרך להתמודד עם תנאי האקלים, המרחק הגיאוגרפי והנגישות אל אתר העבודה...אתגרים לא פשוטים.

כשהתנאים מאפשרים נערכים מבצעי התנדבות בהם מגיעים עשרות מתנדבים (לא כולם רוכבי אופניים) כדי לתת יד וכתף בבנית הפרויקט הלאומי. אלו אירועים שבדרך כלל נמשכים מספר ימים שבהם המתנדבים מתארחים בחאן, אוכלים טוב בלילה ועובדים קשה ביום.

לסיום השביל, מולבש השביל במיטב מחלצות השילוט. הכניסה למקטע מצוינת בהצבת שלט מבואה, התוואי מסומן ועמודי סימון מוצבים לאורכו.

מיד אחרי, שלא לומר "תוך כדי" כבר ניתן לראות את הסנוניות הראשונות. רוכבים סקרנים מגיעים לבדוק, להיות הראשונים שכבשו את השביל. וזה עבורינו הסימן הטוב ביותר שעבודתינו הושלמה, יש מי שנהנה ומוצא ברכה בעמלינו והשמועות על השביל כבר יצאו לדרך...